עורך דין נהיגה בשכרות |
26/8/2018 |
נהיגה בשכרותנתפסת נוהג בשכרות? או נתפסת נוהג תחת השפעה? עבירה זו היא הזמנה מסוג הזמנה לדין שהעונש הצפוי בגינה מקים קנסות כבדים, שלילת רישיון, ועלול אף להוביל למאסר מאחורי סורג ובריח, פנה אלינו, עורך דין נהיגה בשכרות וענייני תעבורה חלי יוסף להימנעות מהרשעה, ע"פ הנדרש הגעה להסדר עם התביעה לצורך הקלה בעונש. הגדרת העבירה: ההגדרה בפקודת התעבורה היא: מי שנמצא נוהג, כאשר בתוצאת בדיקת נשיפה כמות ריכוז אלכוהול בכמות עולה על 240 מק"ג בליטר אחד של אוויר נשוף, נחשב לשיכור. כך גם אם ימצא בדמו של אדם מעל 50 מ"ג אלכוהול ב 100 מ"ל דם. כתב אישום כאמור מוגש אישום רק כשריכוז האלכוהול עולה על 290 מק"ג. לעומת זאת הרף עבור נהג חדש או נהג צעיר מחמיר בהרבה ו100 מ"ג דם 10 מ"ג אלכוהול, או יימצא 50 מ"ג אלכוהול בליטר של אויר נשוף. לציין, כי סירוב לעבור בדיקה לגילוי אלכוהול לא תמנע את הגדרתו של הנהג כשיכור – אלא להיפך – החוק קובע חזקה (שניתנת לסתירה בבית המשפט) כי נהג שסירב לעבור בדיקה לגילוי רמת אלכוהול ייחשב כמי שנהג בשכרות. אחת העבירות שמשטרת ישראל שמה דגש רב באכיפתן הינה עבירת הנהיגה בשכרות. אין כל ספק כי נהיגה במצב כזה מסכנת את הנהג עצמו וכן את שלומם של עוברי אורח אחרים. בית המשפט העליון לא פעם חזר והדגיש את מדיניות הענישה המחמירה בעבירות של נהיגה בשכרות כך למשל נקבע כי:
בשל החומרה המיוחסת לעבירת הנהיגה בשכרות קבע המחוקק כי העונש שיוטל על מי שינהג בשכרות יכלול בין היתר עונש של פסילה שלא תפחת משנתיים. ואם זו עבירה חוזרת הפסילה לא תפחת מארבע שנים.
בתקופה האחרונה, קיימת מדיניות של החמרה נוספת של המשטרה ובתי המשפט ביחס לנהגים שיכורים, ובמרבית המקרים מי שנתפס נוהג שיכור בפעם השניה, יעצר – או ישוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית, עד לתום ההליכים נגדו. העונש הקבוע בחוק העונש על עבירת הנהיגה בשכרות, כמו העונש על מרבית העבירות שבפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ”א 1961, (להלן – ” הפקודה”) ושבתקנות התעבורה, תשכ”א 1961 (להלן – “התקנות”) נקבע בסעיף 62 לפקודה. סעיף 62 לפקודת התעבורה קובע עונש מקסימלי של שנתיים מאסר למי שנוהג שיכור ברכב: סעיף 63 קובע כי אם הורשע כבר בשכרות, ניתן להטיל עד 3 שנות מאסר. בנוסף, קובע סעיף 39א לפקודה, עונש של פסילת מינימום למי שהורשע בנהיגה בשכרות. קצין המשטרה מוסמך להשבית את הרכב בו נהג החשוד למשך 30 יום ובמקרים מסוימים אף למשך 60 יום. דרך הוכחת השכרות ניתן להוכיח שכרות באמצעות בדיקה מדעית (בדיקת נשיפה, דם או שתן). שיכור הוא מי שבדמו 50 מיליגרם אלכוהול ב- 100 מ”ל דם או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בסוף שנת 2010 תוקן החוק באופן שהחמיר את הקריטריונים ביחס לנהגים חדשים, לנהגים צעירים ולנהגים רכב כבד ונהגים מקצועיים, באופן שמי שבדמו 10 מיליגרם אלכוהול ב- 100 מ”ל דם או 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף יחשב כשיכור. המשטרה משתמשת כיום במכשיר הינשוף שאושר ונבדק. בית משפט המחוזי בירושלים, בפרשת עוזרי (ע"ת 25457-04-10) קבע כי ניתן להשתמש במכשיר לאכיפת עבירת השכרות החל מרמה של 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בנוסף, משתמשת המשטרה בבדיקות דם לצורך בדיקת שכרות (ובבדיקות שתן – בעיקר לצורך איתור סמים) אלא שבדיקות אלו מסורבלות, איטיות ויקרות יותר מבדיקות הנשיפה ולכן השימוש בהן הולך ופוחת. אדם שנוהג ברכב חייב לתת דגימת נשיפה אם נדרש על ידי שוטר, אפילו אם אין כל חשד לכך שנהג שיכור.
נהג אשר מסרב לדרישת שוטר לבצע בדיקת נשיפה, שתן או דם, יראו אותו כאילו נהג שיכור. השוטר הוא זה שקובע איזו בדיקה יידרש הנהג לבצע. נהג שיסרב לבצע את הבדיקה שנדרש, אפילו אם הציע להיבדק בבדיקה אחרת – יחשב כשיכור. ניתן להוכיח שכרות על סמך בדיקת מאפיינים.
בתי המשפט קבעו כי ניתן להרשיע בשכרות, על סמך בדיקת המאפיינים לבדה גם ללא בדיקה מדעית:
אם קיבלת דוח שכרות מומלץ מאוד לקבל יעוץ משפטי. אמנם על פי חוק יש חובת פסילה של שנתיים לפחות, אלא שבטרם בית המשפט מרשיע נהג בנהיגה בשכרות, על התביעה להוכיח כי אכן נהג בשכרות. כדי לעמוד בנטל ההוכחה התביעה צריכה להראות שהשוטר שביצע את הבדיקה, ביצע אותה בהתאם לכל הנהלים וההנחיות ותיעד את עבודתו בצורה תקינה. |